יום יום רביעי, 11 אוגוסט 2010, 0:05
בקטגוריות: כללי
לאחרונה יצא לי להתעמק יותר בתחום האנימציה. אחד הספרים שהזמנתי וקראתי הוא The Animator's Survival Kit מאת ריצ'רד וליאמס. הספר שנחשב כבר לאנציקלופדיה שכל אנימטור חייב להכיר, מציג בתחילתו את הכלים הפרימיטיביים ליצירת אנימציה שהתפתחו והשתכללו עם השנים. אנימציה מאז ומתמיד הסתמכה על המגבלה הטבעית של העין האנושית לראות ולפענח תנועה מהירה. התופעה שנקראת "התמדת ראיה" (Persistence of vision) גורמת לתמונות מקוטעות להתחבר בעיני הצופה לתנועה רציפה אחת. אפשר לראות בכדים יווניים את הצעד הראשון לכך כשלאורך הכד מאוירות דמויות העוסקות בפעולות שונות, בשינוי קל של התנוחה "מפריים לפריים".
במאה ה-19 התפתחו כמה מכשירים להצגת רצפי איורים (ובהמשך רצפי תמונות, אצל מייברידג'), אחד מהם הוא הזואיטרופ.
מתוך ויקיפדיה: זואיטרופ (Zoetrope) הוא מכשיר המייצר אשליה של תנועה באמצעות העברה מהירה של תמונות נייחות אל מול חריצים המשמשים לצפייה. מקור השם הוא בשפה היוונית "גלגל חיים". הזואיטרופ עשוי מגליל חלול ובו חריצים אנכיים. מתחת לחריצים, בצד הפנימי של הגליל ישנה רצועה ובה סדרה של תמונות. כאשר הגליל מסתובב, הצופה מביט דרך החריצים בתמונות הנמצאות בצד השני של פנים הגליל. כאשר הגליל מסתובב במהירות הנכונה, התוצאה היא אשליה של תנועה. הזואיטרופ הומצא בסין במאה השנייה, והומצא בשנית במערב במהלך המאה ה-19, בדומה למכשירים דומים כפנקיסטיסקופ, וזופרקסיסקופ המצאת המכשיר הייתה חלק מההתפתחות הטכנולוגית שהובילה לבסוף להופעת הראינוע בסוף המאה ה-19.
הסיבה שעלה בדעתי לכתוב על הנושא הזה היא בעיקר כיוון שנתקלתי בוידאו היפיפה הזה מבית פיקסר, (המשך…)
טכניקת המידול שמוצגת כאן אינה חדשה, אך הסביבה בה היא מתבצעת היא חידוש לא קטן.
נדמה שבשיטת עבודה זו נשמרים היתרונות של פיסול אמיתי, תוך כדי שחרור מהמגבלות הפיזיות.
ההדגמות האלה נועדו רק להמחיש את הכלים שמאפשרת הפלטפורמה. שימוש בכלים מתקדמים יותר העובדים בשיטת מידול דומה , דוגמת zbrush, יכול להוביל לתוצאות מדהימות:
פרויקט מרתק המתיימר לפרוש את ההיסטוריה המתועדת, תמונות ווידאו, כרובד נוסף מעל Street View של גוגל.
השכבה הנוספת הזו מורכבת מציר זמן אינטראקטיבי הנשלט ע"י המשתמש. תנועה על ציר זה חושפת מידע מהמיקום הנוכחי ומהזמן הנבחר.
זה לא רחוק מאוד מהקונספט והיכולות הטכנולוגיות שמציגה מיקרוסופט עם המוצר הדי ענק שלה, PhotoSynth. אך לעיתים מוצר מוגדר יותר, גם אם מצומצם יותר (למעשה בזכות היותו מצומצם יותר) זוכה ליותר Appeal. יש חן למשהו שעושה דבר אחד אבל ממש טוב.
למי שלא מכיר את פוטוסינת', שווה לראות את הפרזנטציה הקצרה:
John Underkoffler, שהוא בין החתומים על עיצוב הממשק פורץ הדרך שהוצג בסרט מיינוריטי ריפורט, מעביר לנו שיחת טד יפה שמציגה כמה ממשקים ניסיוניים לאורך השנים האחרונות כשהשוס המרכזי הוא העובדה שההרצאה מוצגת באמצעות ממשק זהה לקונספט שהוצג בסרט.
בין הדברים המעניינים שנאמרים בשיחה, עולה נקודה שיקרה ללבי: הקשר שבין עיצוב לטכנולוגיה. קשר שבאופן טבעי אמור להיווצר כבר משלבי הייצור הראשונים (הוא לוקח כדוגמה את המקינטוש הראשון. לא היה עיצוב בנפרד ומע' הפעלה בנפרד: העיצוב היה מערכת ההפעלה).
אגב, הממשק של מיינוריטי ריפורט היווה השראה למספר רב של עבודות שנעשו ע"י אנשים שונים ברחבי העולם. מספיק להריץ חיפוש ביוטיוב כדי לראות את חלקם. להלן המקור הלקוח מהסרט:
בסרטון הקצר הבא מולבש על וידאו מודל תלת מימדי שמזכיר גרפיטי, עם כמה אנימציות תלת מימדיות היפראקטיביות.
זה קצת הזכיר לי פרויקט ניסיוני מלפני כמה שנים בו ניתן היה לצייר מודלים תלת מימדיים בזמן אמת, באופן דומה לגרפיטי. נראה כמו יישום מעניין מאוד של טכנולוגית זיהוי תמונה ליצירת חוויה של מציאות מועשרת.
