הולגרמות (ולא במובן של 'מסע בין כוכבים') הן לא דבר חדש, בתר ילד היו לי קלפים ומדבקות כאלה, בתקופה מאוחרת יותר על פוגים וכד', טווח הצבעים וזווית הצפיה תמיד היו יחסית מוגבלים. פעם נכחתי בהרצאה של יוצר הולגרמות ישראלי ולמדתי עד כמה תהליך היצירה מורכב.

חברה בשם Zebra Imaging מחזירה עטרה ליושנה ומציגה את הדור הבא של ההולוגרמות הקלאסיות. מוצר הדגל שלה, הולגרמות מודפסות לפי גודל ועל-פי מודל תלת מימדי, בצבע מלא ובזוויות צפיה מרובות (למשל מלמעלה ומהצד באותו מוצר).

מי צריך אוגמנטד

cgsociety פרסמו ראיון עם היוצרים של הקווסט המקסים "Machinarium" (מי שהביאו לנו בעבר את "Samorost 1" ו-"Samorost 2") ובו הם חולקים סקיצות ומבט אל מאחורי הקלעים של יצירת המשחק.

לראיון ב-cgsociety

למי שעדיין לא שמע ולא ראה - מומלץ מאוד.

עבודה פשוט קסומה ועשויה למופת של סטודיו AKA. הסרט מבוסס על ספרו של אוליבר ג'פרס ועיצוב הדמויות בסרט הולם בצורה יפה מאוד את האיורים המקוריים שניתן לראות כאן.

הסרט שאורכו כ-25 דקות כלל 20 אנשי צוות מארבע מדינות שעבדו במשך 11 חודשים בכדי ליצור עולם של דמויות ונופים מתוך האיורים הכל כך פשוטים ויפים שבספר. (המשך…)

פאולה אנטונלי, אוצרת מוזיאון ה MOMA בניו-יורק ודמות מובילה ומוערכת בעולם העיצוב נוקבת בשם של האקדמיה 'בצלאל' כאחד מבתי הספר הטובים לעיצוב בעולם.
איזכור אגבי משהו, אבל בהחלט חשוב כיוון שהוא מציב את בצלאל (וישראל) על מפת העיצוב הגלובאלית. לכתבה.
בצלאל מוזכר (ממש לקראת סוף הכתבה) כאחד מבתי הספר שיוצרים סביבת למידה אינטרדיסציפלינרית (מרובת-תחומים) המעשירה את התלמידים מכלל המחלקות.
כבוגר ביה"ס, אני מוכרח להודות שזה בהחלט נכון. בתקופת ההגשות היינו מצפים לראות את העבודות של עיצוב תעשייתי, הסטונדטים מאנימציה היו באים לראות את העבודות שלנו וכו'.
זה לא נדיר לראות בבצלאל פרויקטים שחברים בו תלמידים ממחלקות שונות לחלוטין. למעשה, יש אפילו יום אחד בשבוע שאחה"צ שלו מוגדר כ"רב-תחומי" ובו אתה רשאי לקחת קורס מכל מחלקה בבצלאל, כך שסטונדט לתקשורת חזותית יכול ללמוד ניפוח זכוכית ומעצב תעשייתי יכול ללמוד צילום. המפגש עם תלמידים-יוצרים שאינם מהנישה המקצועית שלך בהכרח, מניב לא פעם פרויקטים יצירתיים ושיתופי פעולה מרתקים.

על e-Ink כבר דובר בעבר, אבל הפיתוח החדש במעבדות פיליפס מדבר על טכנולוגיה שונה וחדישה יותר.

הטכנולוגיה הקודמת היתה בשחור לבן ואילו זו צבעונית. השימושים שמייעדים לה מגוונים, כפי שמודגם באיורי הקונספט הבאים:

עוד על הפרויקט בפיליפס

המעצב Rhett Dashwood העלה סט אותיות מגניב ושונה, שמורכב למעשה מצילומים שהגיעו מגוגל ארת'. קריאה נוספת כאן.

ואם כבר בין טיפוגרפיה לטופוגרפיה, או אולי דווקא להפך: האמן המטורף הזה עשה כמה חיתוכים לספרים שיוצרים מעין מפה טופוגרפית תלת מימדית. יש שם כמה דברים מהממים.

רעיון פשוט וחביב, משהו שיכול להיות נחמד להחזיק בתיק ולשלוף כשהמקלדת של האייפון לא מספקת.

נראה לי הרבה יותר נוח ממקלדות הסיליקון המתגלגלות למיניהן.

כן כן, צוות יפני מאוניברסיטת אוסקה הצליח לגרום לבקטריה מתוכנתת גנטית ליצור את דמותו של סופר מריו - בצלחת פטרי.

יפנים…

גלגל ענק, אבל לא בגודלו אלא ברעיון הפשוט שמאחוריו. בועידת האקלים בקופנהגן הוצג גלגל חדשני פרי פיתוחים של מדעני MIT, שאוצר את האנרגיה הנוצרת בשעת בלימה ומשחרר אותה למנוע קטן בעת שאתה זקוק לדחיפה קלה, למשל בעליות.

ואם זה לא מספיק, האייפון שלכם יכול להתממשק לחיישני הגלגל בעזרת אפליקצה ייעודית. כך תוכלו לקבל בזמן אמת נתונים אודות מסלולכם, מהירותכם ועוד.

לעמוד הפרויקט ב-MIT

כך לפי מאמרו של יהונתן קלינגר, עורך דין העוסק בתחום דיני המידע:

ניתוח הממצאים מעלה כי אתרי אינטרנט המיועדים לילדים אוספים מידע רב, ולעתים רב מדי, אשר עשוי לפגוע בילדים ועצם איסופו אינו עומד בקנה אחד עם שימוש נבון ברשת. מצאנו כי קרוב ל60% מאתרי האינטרנט שנבחנו ומיועדים לילדים אוספים מידע אישי על ילדים (ולא מידע התנהגותי) ללא צורך בהסכמת הוריהם. ממצא זה, יחד עם ממצאים אחרים, מצייר תמונה מדאיגה בנושא האינטרנט הישראלי ומצביע כי יתכן והסכנה האורבת לילדים אינה בריונות, פדופיליה או הטרדה אלא דווקא שימוש במידע זה לצרכים מסחריים.

כאב לילדים זה מטריד ומדאיג אותי, לחשוב שאפילו באתרים כמו "במבה" (שבמקרה יצרתי המון משחקים עבורו) נאסף מידע מילדים שיכול לשמש למה-שבא-להם:

ציון מפורש לגנאי יש ליתן לאתר במבה, אשר מופעל על ידי חברה מסחרית מהגדולות במשק ואינו מספק מדיניות פרטיות כלל לגבי השימוש במידע ואינו דורש הסכמת הורים על מנת להרשם

בכלל, עם כל הדיון סביב המאגר הביומטרי וחשש מדליפת מידע חסוי, אני רק יכול לדמיין מה יכול לקרות אם מאגר מספרי טלפון ואימיילים של קטינים יפול לידיים הלא נכונות.

כרגיל, הורים - שימו לב.