יום יום רביעי, 11 אוגוסט 2010, 0:05
בקטגוריות: כללי
לאחרונה יצא לי להתעמק יותר בתחום האנימציה. אחד הספרים שהזמנתי וקראתי הוא The Animator's Survival Kit מאת ריצ'רד וליאמס. הספר שנחשב כבר לאנציקלופדיה שכל אנימטור חייב להכיר, מציג בתחילתו את הכלים הפרימיטיביים ליצירת אנימציה שהתפתחו והשתכללו עם השנים. אנימציה מאז ומתמיד הסתמכה על המגבלה הטבעית של העין האנושית לראות ולפענח תנועה מהירה. התופעה שנקראת "התמדת ראיה" (Persistence of vision) גורמת לתמונות מקוטעות להתחבר בעיני הצופה לתנועה רציפה אחת. אפשר לראות בכדים יווניים את הצעד הראשון לכך כשלאורך הכד מאוירות דמויות העוסקות בפעולות שונות, בשינוי קל של התנוחה "מפריים לפריים".
במאה ה-19 התפתחו כמה מכשירים להצגת רצפי איורים (ובהמשך רצפי תמונות, אצל מייברידג'), אחד מהם הוא הזואיטרופ.
מתוך ויקיפדיה: זואיטרופ (Zoetrope) הוא מכשיר המייצר אשליה של תנועה באמצעות העברה מהירה של תמונות נייחות אל מול חריצים המשמשים לצפייה. מקור השם הוא בשפה היוונית "גלגל חיים". הזואיטרופ עשוי מגליל חלול ובו חריצים אנכיים. מתחת לחריצים, בצד הפנימי של הגליל ישנה רצועה ובה סדרה של תמונות. כאשר הגליל מסתובב, הצופה מביט דרך החריצים בתמונות הנמצאות בצד השני של פנים הגליל. כאשר הגליל מסתובב במהירות הנכונה, התוצאה היא אשליה של תנועה. הזואיטרופ הומצא בסין במאה השנייה, והומצא בשנית במערב במהלך המאה ה-19, בדומה למכשירים דומים כפנקיסטיסקופ, וזופרקסיסקופ המצאת המכשיר הייתה חלק מההתפתחות הטכנולוגית שהובילה לבסוף להופעת הראינוע בסוף המאה ה-19.
הסיבה שעלה בדעתי לכתוב על הנושא הזה היא בעיקר כיוון שנתקלתי בוידאו היפיפה הזה מבית פיקסר, (המשך…)
פרויקט מרתק המתיימר לפרוש את ההיסטוריה המתועדת, תמונות ווידאו, כרובד נוסף מעל Street View של גוגל.
השכבה הנוספת הזו מורכבת מציר זמן אינטראקטיבי הנשלט ע"י המשתמש. תנועה על ציר זה חושפת מידע מהמיקום הנוכחי ומהזמן הנבחר.
זה לא רחוק מאוד מהקונספט והיכולות הטכנולוגיות שמציגה מיקרוסופט עם המוצר הדי ענק שלה, PhotoSynth. אך לעיתים מוצר מוגדר יותר, גם אם מצומצם יותר (למעשה בזכות היותו מצומצם יותר) זוכה ליותר Appeal. יש חן למשהו שעושה דבר אחד אבל ממש טוב.
למי שלא מכיר את פוטוסינת', שווה לראות את הפרזנטציה הקצרה:
יום יום שישי, 28 מאי 2010, 18:23
בקטגוריות: כללי, עיצוב
הארכיטקט Gary Chang הפך את דירת הוריו הישנה והקטנה לאלופת העולם בניצול חלל. הקירות בבית זזים וחושפים אזורים חדשים, או למעשה - הופכים את החלל המועט בכל פעם למשהו אחר.
פעמים רבות אנו כמעצבי אינטראקטיב מתמודדים עם שטח עבודה קטן. משטחי תצוגה בטלפונים סלולריים הם דוגמה טובה לכך.
אני מאמין שהדירה של גארי צ'אנג יכולה ללמד אותנו לא מעט על חשיבה יצירתית ופתרון בעיות מתוך חשיבה על המובן מאליו כנוזלי, בר שינוי וזורם תמיד. גם כשמדובר בקירות, על אחת כמה וכמה כשמדובר במדיום האינטראקטיבי.
חברת Perception חושפת את תהליך העבודה על האריזה והאפקטים הויזואליים (מעל 125 כאלה!) שנעשו עבור שובר הקופות "איירון מן 2″.
הפוסט הרחב להפליא שלהם מציג תמונות וקטעי וידאו המדגימים בין השאר את הפיצ'ים ("הגשות") ללקוח, דבר מעניין מאוד בפני עצמו.
הקטעים מראים מגוון ענק של סגנונות וחשיבה קונספטואלית מורכבת, בעיקר בכל הנוגע לעיצוב הממשקים. בלט במיוחד בעיניי הלוגו של "תאגיד סטארק" שמשלב בהצלחה עתידנות עם וינטג'.
Iron Man 2 tableboards
Iron Man 2 holoframes
Iron Man vintage logo
בקיצור, החבר'ה האלה יודעים לעשות את זה, ולעשות את זה טוב.
יום יום רביעי, 21 אפריל 2010, 18:34
בקטגוריות: כללי
לא מזמן נתקלתי במסמך שפרסם בחור בשם דרור לזר, שמסביר על ההבדל בין חיי הפרילאנס לחיים כעובד שכיר ומכיל כמה טיפים חשובים.
למרות שהוא מדבר עם אוריינטציה לתחום התלת מימד, העקרונות זהים לתחום האינטראקטיב ולכן לדעתי כל מעצב שמתלבט בין להיות שכיר או פרילאנסר צריך לקרוא את זה.
בשבועות האחרונים יצא לי לכתוב איזה מסמך שמתאר קצת את נבכי עולם הפרילנס מזווית עסקית יותר.
מצ"ב לינק להורדת PDF שמכיל את המסמך (כולל אינדקס אינטראקטיבי), אשמח לשמוע תגובות/הערות/הארות ואת הזווית שלכם לנושא, אני מאמין שדרך שיתוף מידע נוכל להחכים כקולקטיב של קולגות ולהתקדם לעבר צורת עבודה נכונה ומקצועית יותר (ברמת ההתנהלות, לא ברמת תוצרים).
אני מקווה שגם אנשים שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום ילמדו וימנעו מטעויות שעשינו בעבר.
קראו לי תמים, קראו לי רואה ורודות, אבל אני הייתי שמח מאוד אם כשהתחלתי לעסוק בתחום (גם כשכיר וגם כפרילאנסר) הייתי יכול לקרוא משהו כזה. זה היה מסדר לי הרבה מאוד דברים בראש וחוסך לי הרבה מאוד כאבי ראש ו"שכר לימוד" שהיה מנת חלקי.
לעיונכם
יום יום רביעי, 21 אפריל 2010, 14:24
בקטגוריות: כללי
2 אנשים, 2 לפטופים, 2 שנות עבודה.
זו הפעם השלישית בכמה חודשים שבה אני רואה עבודה מדהימה שמופקת ללא תקציב ובכח אדם מינימלי. בפעם הקודמת היו אלה Pigeon Impossible המשעשע ו-The Third & The Seventh. הפעם זהו Meet Meline שמרשים אותי בפרודקשן וליו שלו.
אגב, לכל הסרטונים שמוזכרים כאן יש תיעוד מלא של תהליך ההפקה המורכב שלא היה מבייש שום סטודיו מקצועי. לאור ספרים בהוצאת פיקסאר ודרים-וורקס שאני קורא לאחרונה אני גם נוכח ששיטת העבודה לא שונה כמעט בין הפקה קטנה ועצמאית ברמה גבוהה לבין פיצ'ר מלא.
