לאחרונה יצא לי להתעמק יותר בתחום האנימציה. אחד הספרים שהזמנתי וקראתי הוא The Animator's Survival Kit מאת ריצ'רד וליאמס. הספר שנחשב כבר לאנציקלופדיה שכל אנימטור חייב להכיר, מציג בתחילתו את הכלים הפרימיטיביים ליצירת אנימציה שהתפתחו והשתכללו עם השנים. אנימציה מאז ומתמיד הסתמכה על המגבלה הטבעית של העין האנושית לראות ולפענח תנועה מהירה. התופעה שנקראת "התמדת ראיה" (Persistence of vision) גורמת לתמונות מקוטעות להתחבר בעיני הצופה לתנועה רציפה אחת. אפשר לראות בכדים יווניים את הצעד הראשון לכך כשלאורך הכד מאוירות דמויות העוסקות בפעולות שונות, בשינוי קל של התנוחה "מפריים לפריים".

במאה ה-19 התפתחו כמה מכשירים להצגת רצפי איורים (ובהמשך רצפי תמונות, אצל מייברידג'), אחד מהם הוא הזואיטרופ.

מתוך ויקיפדיה: זואיטרופ (Zoetrope) הוא מכשיר המייצר אשליה של תנועה באמצעות העברה מהירה של תמונות נייחות אל מול חריצים המשמשים לצפייה. מקור השם הוא בשפה היוונית "גלגל חיים". הזואיטרופ עשוי מגליל חלול ובו חריצים אנכיים. מתחת לחריצים, בצד הפנימי של הגליל ישנה רצועה ובה סדרה של תמונות. כאשר הגליל מסתובב, הצופה מביט דרך החריצים בתמונות הנמצאות בצד השני של פנים הגליל. כאשר הגליל מסתובב במהירות הנכונה, התוצאה היא אשליה של תנועה. הזואיטרופ הומצא בסין במאה השנייה, והומצא בשנית במערב במהלך המאה ה-19, בדומה למכשירים דומים כפנקיסטיסקופ, וזופרקסיסקופ המצאת המכשיר הייתה חלק מההתפתחות הטכנולוגית שהובילה לבסוף להופעת הראינוע בסוף המאה ה-19.

הסיבה שעלה בדעתי לכתוב על הנושא הזה היא בעיקר כיוון שנתקלתי בוידאו היפיפה הזה מבית פיקסר, בו מוצג בתערוכת מבקרים זואיטרופ תלת מימדי. גרסה זו מבוססת על דמויות תלת מימדיות (בובות) המסתובבות במהירות על גבי משטח עגול. את תפקיד התריס ממלא כאן פליקר, שאני מעריך ש"מפליק" כ-20 פעמים בשניה, כך שבכל פעם אנו נחשפים ל"פריים" אחר. התוצאה מרשימה ביותר כיוון שהיא מתרחשת ממש לנגד עיני הצופים, מפסלים דוממים לאנימציה חיה.

זואיטרופ תלת מימדי של "צעצוע של סיפור" (מבית פיקסר):

זואיטרופ ענקי כפרסומת לטלויזה של סוני:

כאמור, אי אפשר בלי להזכיר את מייברידג':

Toshio Iwai, אבי הזואיטרופ התלת מימדי בהרצאה (תודה ליאיר רשף על הלינק):

ה-Masstransiscope של ביל בראנד, ששילב את עקרון הזואטרופ ותנועת הרכבת התחתית לאורך המנהרה, ליצירת אנימציה מרהיבה:

"מתמונה לתנועה" באתר מוזיאון המדע

טכניקת המידול שמוצגת כאן אינה חדשה, אך הסביבה בה היא מתבצעת היא חידוש לא קטן.

נדמה שבשיטת עבודה זו נשמרים היתרונות של פיסול אמיתי, תוך כדי שחרור מהמגבלות הפיזיות.

ההדגמות האלה נועדו רק להמחיש את הכלים שמאפשרת הפלטפורמה. שימוש בכלים מתקדמים יותר העובדים בשיטת מידול דומה , דוגמת zbrush, יכול להוביל לתוצאות מדהימות:

פוסט קשור: גרפיטי תלת מימדי

לפעמים, הטכנולוגיה מגיעה בצעדי ענק. רק לפני שנתיים כשפיתחתי קונספט דומה למשחק המוצג פה, היה נראה כאילו מדובר במדע בדיוני.

עכשיו באמצעות אקסלרומטרים בכל טלפון, קישוריות מהירה בין המכשירים וזיהוי תמונה (משטח המשחק) בשילוב עם מעבדים חזקים… הדברים האלה מתחילים לצוץ.

לא ברור לי אם מדובר במוצר עובד לגמרי, אבל הייתכנות שלו סבירה לחלוטין.

בכל מקרה, זה ממש נראה כיף. קרב רובוטים על שולחן האוכל, מישהו?

פרויקט מרתק המתיימר לפרוש את ההיסטוריה המתועדת, תמונות ווידאו, כרובד נוסף מעל Street View של גוגל.

השכבה הנוספת הזו מורכבת מציר זמן אינטראקטיבי הנשלט ע"י המשתמש. תנועה על ציר זה חושפת מידע מהמיקום הנוכחי ומהזמן הנבחר.

זה לא רחוק מאוד מהקונספט והיכולות הטכנולוגיות שמציגה מיקרוסופט עם המוצר הדי ענק שלה, PhotoSynth. אך לעיתים מוצר מוגדר יותר, גם אם מצומצם יותר (למעשה בזכות היותו מצומצם יותר) זוכה ליותר Appeal. יש חן למשהו שעושה דבר אחד אבל ממש טוב.

למי שלא מכיר את פוטוסינת', שווה לראות את הפרזנטציה הקצרה:

עוד מידע על סיכת ההיסטוריה, כאן:

http://infosthetics.com/archives/2010/06/history_pin.html

למרות שהכפפות בוידאו נראות כמו חטא אופנתי משנות ה-90, הן מאפשרות למחשב לזהות את המיקום היחסי שלהן בחלל ואת המחווה שהן (או הידיים שבתוכן..) מבצעות.

המעצב Victor Van Gaasbeek מציג ספר משעשע שבו האותיות מוצגות כחיות בטבע. אין כאן איזו הברקה גאונית, אבל עבודה כיפית. אפשר לראות עוד באתר שלו.

John Underkoffler, שהוא בין החתומים על עיצוב הממשק פורץ הדרך שהוצג בסרט מיינוריטי ריפורט, מעביר לנו שיחת טד יפה שמציגה כמה ממשקים ניסיוניים לאורך השנים האחרונות כשהשוס המרכזי הוא העובדה שההרצאה מוצגת באמצעות ממשק זהה לקונספט שהוצג בסרט.

בין הדברים המעניינים שנאמרים בשיחה, עולה נקודה שיקרה ללבי: הקשר שבין עיצוב לטכנולוגיה. קשר שבאופן טבעי אמור להיווצר כבר משלבי הייצור הראשונים (הוא לוקח כדוגמה את המקינטוש הראשון. לא היה עיצוב בנפרד ומע' הפעלה בנפרד: העיצוב היה מערכת ההפעלה).

אגב, הממשק של מיינוריטי ריפורט היווה השראה למספר רב של עבודות שנעשו ע"י אנשים שונים ברחבי העולם. מספיק להריץ חיפוש ביוטיוב כדי לראות את חלקם. להלן המקור הלקוח מהסרט:

ידידי איל שחר כתב פוסט מענין ובו הוא מונה 10 פריטי טריוויה על מי שנחשב למתכנת(ת) הראשון.

את הפוסט תוכלו לקרוא כאן.

בסרטון הקצר הבא מולבש על וידאו מודל תלת מימדי שמזכיר גרפיטי, עם כמה אנימציות תלת מימדיות היפראקטיביות.

זה קצת הזכיר לי פרויקט ניסיוני מלפני כמה שנים בו ניתן היה לצייר מודלים תלת מימדיים בזמן אמת, באופן דומה לגרפיטי. נראה כמו יישום מעניין מאוד של טכנולוגית זיהוי תמונה ליצירת חוויה של מציאות מועשרת.

רונן ברלינר, מבלוג "המזלג", מביא לנו ראיון קצר עם חמישה בלוגרים ישראליים.

הסרטון הוצג במסגרת סדנת בלוגים שנערכה בתחילת יום עיון בנושא עיצוב אינטראקטיבי, של קהילת המעצבים (תחת השם Login2010).

הבלוגרים המופיעים בסרטון: רונן ברלינר, אמיר דותן, טל טבקמן, ניר טובר ואיך קוראים לו, נו, מאור בר.

מעבר לכך שכעת יש פנים ואישיות לכל שם, מעניין לשמוע על הגישה שכל אחד נוקט בה, המניעים לכתיבה והערך המוסף שכל אחד מוצא בכתיבת בלוג עיצוב.

בראיון ניתן לצפות בבלוג של רונן או פה למטה: