בהמשך לפוסט שבו תיעדתי את יצירת המכונית, הנה מגיעה השקת הפרויקט.אני מאוד מתעניין בממשקים שיתופיים והפתיע אותי לגלות עד כמה מהר המשתמשים הצליחו לנהוג במכונית יחד בשליטה ובדיוק עד כדי ניווט לעבר כדור מסויים או אל אדם מסויים בחדר.
אני מוצא כי יש סיפוק רב מעבודת צוות מסוג זה, אולי בדומה למשחק כדורגל בקבוצה לעומת אחד מול אחד. נראה שהתיאום בין אנשי הצוות הוא המשחק האמיתי. (המשך…)
בפעם האחרונה שכתבתי על LucidTouch הוא היה רחוק מאוד מלהראות כמוצר מוגמר.
כעת מיקרוסופט משחררת כמה תמונות הממחישות כיצד עשוי המכשיר להראות ומדגימות שימושים אפשריים במוצר.
אני עדיין ספקני לגבי הבעיה שהם מנסים לפתור לכאורה, ההסתרה המינורית של האצבע בזמן השימוש לא נראית לי בעיה כלל, אך אין דרך לדעת באמת עד שלא אנסה בעצמי ממשק חלופי שכזה.
אז יש לי אייפון (לא הספקתי לספר, פרויקט גמר, בצלאל וכל זה…).
בקצרה,זה מוצר מדהים למרות הכל, יש לו המון מגרעות כמו שניתן לקרוא בהרבה מקומות ברשת. אבל אפל הצליחו לצאת מכל זה עם מוצר שתענוג להשתמש בו. אמיר דותן כתב בזמנו על ספרו של דונלד נורמן "עיצוב רגשי" - והאייפון זה בדיוק זה. אז אין מצלמת וידאו, אז לא דור שלישי, אז מה אם הוא נופל נשבר ומת… הוא כיף לי הצעצוע הזה לגדולים.
אממה, התחלתי להבין את ערכם של מקשים פיזיים. לא לחינם כפתור ה-Home הוא פיזי. זה הכפתור שהוא העוגן שלך בכל חווית השימוש במכשיר. כשאתה רוצה לתת למישהו תחושת בטחון - תן לו להרגיש שהפעולה שלו עשתה משהו. כפתור פיזי מסייע לתחושה הזו. מעבר לכך, קשה להקליד לאורך זמן כך, אולי בגלל גודל המקלדת, אך אני סבור שגם בגלל העדר התחושה החומרית של היכן נמצא כל כפתור.
אפליקציה ניסיונית בשם Haptic של קבוצת מחקר באוניברסיטת גלאזגו מנסה להתמודד עם הבעיה ע"י הפעלה קצרה מאוד של מנוע הרטט, בכל נגיעה בכפתור. הדבר יוצר תחושה פיזית שאמורה להחליף את זו הנוצרת בעת לחיצה על מקש פיזי.
לפי האילוסטרציות הצורפות לבקשת הפטנט של אייפון 2.0 נראה שמדובר, לפחות על הנייר בשלב זה, במשהו שונה לגמרי.
צריך לקחת בחשבון שלא כל מוצר נראה בסוף הפיתוח כמו בדיוק כמו בתוכניות שבתחילת הפרויקט, באופן טבעי המחקר לאורך הפיתוח תורם תובנות חדשות ודברים משתנים בהתאם. ראו לדוגמה את האייפון הנוכחי:
התפיסה המעניינת באייפון 2.0 היא ככל הנראה השימוש במסך רב-מגע דו צדדי ושקוף שנפתח בעת הצורך.
ללא ספק, חדשני.
